הארכיון של פברואר, 2012

זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. ראיתי שניים-שלושה סרטים שלו, כנערה, אז בערוץ 1, אלא שהחיבור נוצר רק כמה שנים מאוחר יותר. כשלמדתי תקשורת היו לי הרבה קורסים על קולנוע והשם שלו, כמה מפתיע, תמיד עלה לאוויר. הלכתי לספריית הווידאו של המחלקה והתחלתי לשכור סרטים של היצ'קוק (1899-1980), שני שקל לסרט, אז בפורמט VHS הישן והטוב.
הסרט הראשון שלקחתי היה "הציפורים" (The Birds, 1963), אלא שהסוף הלא סגור שלו הותיר אותי עם סימני שאלה ובזמנו לא הייתי בנויה לסימני שאלה ו/או לסופים לא סגורים. גם לא הבנתי כלום מהסרט. כחמש-שש שנים לאחר מכן כבר הגעתי לעיירה בודגה ביי שנמצאת צפונית לסן פרנסיסקו, בניסיונות להתחקות אחר לוקיישנים מהאירוע הכי מכונן שקרה במקום 41 שנה קודם לכן: צילום "הציפורים".
המשכתי עם "חלון אחורי" (Rear Window, 1954) ופה ניצתה הלהבה: כשהסרט הסתיים, חשבתי (ועדיין חושבת) שזה היה אחד הסרטים הכי מעולים שראיתי. וכך שכרתי סרט אחר סרט, עוברת בין שחקנים לתקופות: מהתקופה הבריטית לתקופת סלזניק, מהסרטים המרהיבים של שנות ה-50, מול שירת הברבור של הסבנטיז, שחור-לבן וצבע, ניסיונות קולנועיים ייחודיים, סרטים עם סטיוארט ועם גרנט, כאלו שהאמריקאים תעבו והצרפתים העריצו ולהפך, יצירות מופת וכישלונות, וכמובן פרקים מסדרות הטלוויזיה.
את חלקם אהבתי ("ורטיגו" Vertigo 1958, "זרים ברכבת" Strangers on the Train 1951), אחרים פחות ("מארני" Marnie 1964, "מסך קרוע" Torn Curtain 1966), ויש כאלה שעד היום לא הגעתי אליהם: למשל, את הגרסה הראשונה והשווייצרית של "האיש שידע יותר מידי" (The Man Who Knew Too Much 1934) טרם ראיתי, למרות שה-די.וי.די. אצלי באוסף. גם לא את "אדון וגברת סמית" (Mr. & Mrs. Smith 1941) ו"סירת הצלה" (Lifeboat 1944) ואת רוב הסרטים הראשונים שלו שהם נדירים להשגה.
והטירוף נמשך: ב"פסיכו" (Psycho 1960) נמנעתי בזמנו מלצפות בגלל סצנת המקלחת, אלא שבאחד הקורסים נדרשנו להגיש עבודה שתחקור סצנה מסוימת מסרט, שוט אחר שוט, וכדי להתמודד עם הפוביה החלטתי לעשות את העבודה על הסצנה הכי מפורסמת בקולנוע. כך ראיתי את שלוש הדקות האלו עשרות פעמים, במה שהפך לאחד הסרטים האהובים עליי ביותר של היצ'קוק (יחד עם "צל של ספק" Shadow of a Doubt 1943, "חבל" Rope 1948, "חלון אחורי" ו"פרנזי" Frenzy 1972).
וכך המשכתי מצפייה בסרטים לאיסוף כתבות מעיתונים, קריאת מחקרים וספרים, ביקור בלוקיישנים מסרטים במהלך טיולים בחו"ל ועד לכתיבת בלוג בנושא (זה אגב, השני) כמו שליחות להפצת הבשורה. ראיתי את התפאורה של המלון מ"פסיכו" באולפני יוניברסל בלוס אנג'לס, באחד הפארקים של אורלנדו צפיתי בקטע מ"אליבי" (Dail M for Murder, 1954) בתלת ממד (זה הסרט היחידי של היצ'קוק שצולם בתלת ממד, למרות שהוקרן לקהל הרחב בדו ממד), במיסיון דולורס בסן פרנסיסקו הלכתי לראות את בית הקברות שבו "סקוטי" (ג'יימס סטיוארט) עקב אחרי "מדלן" (קים נובאק) ב"ורטיגו" ועל גדות התמזה בלונדון ניסיתי לפענח איפה בדיוק צילמו את סצנת הפתיחה מ"פרנזי".

בעיניי הייחוד שלו (הוא לדעתי הבמאי המשפיע ביותר בתולדות הקולנוע, אבל אני לא אובייקטיבית) מסתכם בכך שמחד הוא יצר סרטים שהם פשוטים מאוד, מהנים ומסחריים במובן ההוליוודי של המילה. מאידך, אותם סרטים הם גם מורכבים, חדשניים, מקוריים ואמנותיים. כי בכל זאת, צריך שגם הצרפתים ייהנו.

אז ככה זה התחיל.

מודעות פרסומת