היצ'קוקולוגית

אזהרה: הפוסט הזה נכתב כשאני עדיין תחת השפעה.

ייאמר לזכותי שהחזקתי מעמד סרט שלם עד ששלפתי אנקדוטה קולנועית חסרת חשיבות ליד אנשים זרים לגמרי. בדרך כלל כבר בתחילת סרט אני מחדדת בפני הצופה ההדיוט את ההקשרים בין השחקנים והמשמעויות של המשפטים שלהם. למשל, רציתי להגיד לצופים: אתם שמים לב ש"ג'וני פונטיין" זה בעצם סינטרה, נכון? אבל חשבתי שאולי זה לא מקובל לדבר במהלך ההקרנה. אלא שבסיום הסרט נשברתי, כשמאחוריי דיברו שלושה אנשים על השחקנית טליה שיר (Talia shire) ואיך אחרי "רוקי" הוא נעלמה. אז אמרתי להם: "אתם יודעים שהיא אחות של קופולה?" (הם לא ידעו וזה כל כך בסיסי).

ב"הסנדק" (The Godfather, 1972) לא צפיתי כבר כמה שנים ואמנם זכרתי שהוא סרט מעולה, אבל כל פעם אני נדהמת מחדש עד כמה. כשהוא הסתיים ויצאתי לרחובות רמת גן האפרוריים נטולי האדרנלין, הרגשתי שאני עדיין לא מוכנה לצאת מהסיפור המדהים שחוויתי הרגע, לעולם האמיתי. הרגשתי כמו אחרי היפנוזה וחשבתי שכל החלטה של הבמאי (פרנסיס פורד קופולה, כמובן), או בעצם של הסופר והשותף לתסריט (מריו פוזו) הייתה מושלמת. למשל, כשדון קורלאונה מת דווקא בגינה, ככה באמצע היום. זה גאוני!

ואיך ייתכן שחצי אולם קולנוע ריק, בשעה שמקרינים חוויה מושלמת כזאת על מסך רחב? מה גורם לתושב הגוש-דני הממוצע להעדיף לצפות ב"מאסטר שף" או לעשות כל דבר אחר שהוא לא לצפות בסרט המטורף הזה, בגודל שהוא כנראה מעולם לא צפה בו? "הסנדק" זו לגמרי הצעה שאי אפשר לסרב לה.

לפני תחילת ההקרנה הייתה הרצאה קצרה והמרצה אמרה שמרלון ברנדו הוא גדול שחקני הקולנוע ולא קם אף אחד כמוהו לפניו או אחריו. רציתי להזכיר לה את דסטין הופמן, שחקן מחונן בפני עצמו – אבל לא צריך יותר מידי דקות מסך מ"הסנדק" כדי להבין שהיא כנראה צודקת. אני מכירה את ברנדו גם מסרטים אחרים, בעיקר "חשמלית ושמה תשוקה", אחד האהובים עליי, ותמיד מסתכלת לו בפנים, במבט, וקשה לקלוט שזה רק משחק! זה אמנם כבר לא פרקטי (וגם אם היה חי, זה כנראה לא היה בר ביצוע) אבל מרלון ברנדו הוא מישהו שממש הייתי רוצה לפגוש.

ואל פאצ'ינו ב"הסנדק" כל כך כל כך יפה, שכמעט כואב להביט בו. זה כמו ליקוי חמה. הטרנספורמציה שהדמות שלו עוברת, העובדה שברור לנו מהתחלה שמדובר באדם בעל אישיות חזקה ויוצאת דופן – חזקה מספיק כדי להתרחק מעסקי המשפחה, וחזקה מספיק כדי להיכנס ולעמוד בראשה. לאל פאצ'ינו ב"הסנדק" הייתי מעניקה באותה שנה את כל האוסקרים בכל הקטגוריות.