"אל אולמות ריו דה ז'נירו ופריז הגעתי נגוע בדלקת היצ'קוק חריפה"

פורסם: 21/02/2016 ב-היצ'קוק
HITCHCOCK - CINEMATEQUE

היצ'קוק בסינמטק פריז, 1965. צילום: יצחק שאולי

 

בעודנו מתברברים מבוקר עד ערב על היצ'קוק, יש כאלה שממש פגשו אותו. לפני זמן מה שלח אליי יצחק שאולי, צילום של היצ'קוק שצילם ב-1965 בסינמטק בפריז, בערב מחווה שנערך לבמאי. באותו ערב הקרינו במקום את "צל של ספק" (Shadow of a Doubt).

לא ידעתי במה לקנא קודם: בעובדה שראה את היצ'קוק במציאות? ששמע את מבטא קולו הבריטי המוכר במרחק כמה שורות בלבד? בכך שצפה ב"צל של ספק" (האהוב עליי) על מסך גדול? בנוכחות הבמאי? בפריז!?! בסיסקטיז? כל התשובות מאוד נכונות.

ביקשתי ממנו לחלוק את החוויה עם כולנו כאן בבלוג ובדף הפייסבוק של היצ'קוקולוגית, ולשמחתי הוא הסכים. לאנשים שאוהבים קולנוע, לפגוש מישהו שהוא חלק מהאמנות המופלאה הזאת, השפיע עליהם ומהווה חלק מחייהם בצורה כזאת או אחרת, זה דבר משמעותי מאוד. אני בטוחה שלרובכם, בטח לי, יש את האנשים שהיינו רוצים לראות לרגע במציאות.

כשהייתי בניו יורק הסתובבתי ברחובות האפר איסט (או ווסט), מקווה ש-וודי אלן יצעד מולי. בטרייבקה בהיתי בבניינים, תוהה, באיזה פנטהאוז גר רוברט דה נירו, והאם כדאי לחכות כמה שעות עד שהוא יצא. אף אחד לא צעד לעברי, אף אחד לא יצא משום בניין (אפילו סט של "חוק וסדר" לא ראיתי).

לפני יותר מעשור רומן פולנסקי הגיע לארץ. עבדתי אז זמן קצר בעיתון מקומי ואחת העיתונאיות אמרה שיש לה כרטיסים למפגש איתו. אם אני זוכרת נכון המפגש אורגן על ידי מאיר ורות שטרית (השר לשעבר ואשתו הפרסומאית), והיא הייתה חברה שלהם. התחננתי לכרטיס, משהו, אך היא בקושי הסתכלה לכיווני.

{כן יצא לי להיות במפגש-אמן עם מייקל דאגלס, כשהיה בארץ לפני פחות משנה, והגם שמעולם לא הערצתי אותו במיוחד (למרות שלפני המפגש עשיתי מרתון צפייה בסרטיו, ונהניתי מרובם) – המפגש היה מרתק. ריצ'ארד גיר חלף על פניי (יש לי תמונות) לפני כ-15 שנה כשהגיע לסינמטק שדרות. ויש לי תמונה עם ג'יי לנו, אבל הוא לא מהקולנוע}.

סטיתי קצת מהנושא. לפגוש איש קולנוע זו תשוקה נסתרת או גלויה של הרבה אנשים, לפגוש איש קולנוע שמעריצים זה על גבול החלום, לפגוש את היצ'קוק זה הרבה מעבר (גם טכנית, כיום, זה הרבה מעבר…).
יצחק שאולי, שפגש וצילם את היצ'קוק והסכים לשתף בחוויה החד-פעמית הזאת, הוא יוצר מוערך בפני עצמו: במאי ועורך טלוויזיה ותאטרון וזוכה פרס מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לטלוויזיה. הוא ביים, בין היתר (רשימה חלקית בלבד), פרקים ב"זהו זה" ויצר וביים את "קרובים קרובים". אני מודה לו שהסכים להתראיין לבלוג.

1. מה עשית בפריז ב-1965?
"נסעתי לפריז אחרי שהייה של שנתיים בריו דה ז'נירו, שבה התחלתי ללמוד קולנוע, בין השאר, והכרתי אנשים עם קודים לשיפוט קולנוע, מהבון טון שמלך אז בביקורת הקולנוע בארץ. בריו שמעתי גם הרבה על הסינמטק, קאייה דה סינמה, העדפת יוצרים אמריקאים ועוד, ונסעתי לפריז לספוג את האווירה הזאת. נסעתי לביקור ונשארתי שנה".
2. איך הגעת לאירוע שבו נכח היצ'קוק?
"הסינמטק הצרפתי ערך לו חודש מחווה שנמשך יותר מחודש והוא התרחש בשני האולמות של המוסד הזה: בפליי דה שאיו וברחוב אולם. הייתה הבטחה לקיים ערב בנוכחותו בשיאו של הפסטיבל וקיוויתי להיכנס לאירוע".
3. צילמת את התמונה של היצ'קוק. האם חשבת לבקש להצטלם איתו…?
"ההישג לא היה רק לצלם אותו, אלא להגיע אל האולם ולחדור לתוכו. באותן שנים המעריצים הצרפתים זרקו את מרבית הקולנוע הצרפתי המסורתי לפח ונדבקו בעיקר להיצ'קוק, הווארד הוקס, פריץ לאנג, ניקולס ריי, מינלי, ועוד. במאים שבעיני ראויים פחות.
"הכניסה לסינמטק דמתה באותו יום למועדון לילה אקסקלוסיבי עם סלקטורים קשוחים. להמון שצבא על הדלתות לא היו שום גינונים אירופאים (אני זוכר שמאחוריי עמד שחקן צרפתי ותיק בשם קלוד דופן שהגיע לשם עם צעירה אמריקאית והוא נאלץ להידחף כמו כולנו. שמעתי אותו אומר לה "זאס פיפל פרום זה סינמטק אר סאצ' סנובס!". הוא באמת היה כוכב קולנוע ותאטרון והם לא זיהו אותו. אני חייב לבדוק אם הוא שיחק בעבר בסרט של היצ'קוק)".
4. מתי נחשפת לסרטיו לראשונה? מה הרגשת כשנתקלת בו בסינמטק?
"היצ'קוק היה אחד הבמאים היחידים שבני דורי היו מודעים לקיומם כבמאים. הקהל הרחב הלך לראות סרט בעיקר בגלל השחקנים. עוד לא היו ימי אינגמר ברגמן, פליני ואנטוניוני. היו סרטים של אינגריד ברגמן, קרי גראנט, ג'ואן פונטיין. היצ'קוק היה אחד היחידים שחדרו לתודעת הקהל כגורם מושך. גם וולט דיסני וצ'פלין, מסיבות אחרות. (אני מדבר על שנות הארבעים והחמישים כמובן).
"בתקופה מסוימת כתבתי ביקורות קולנוע ב"מעריב לנוער" ופתאום התחלתי להבחין במרקם עמוק ועשיר בשניים מן הסרטים שסקרתי אז. The wrong man זרק אותי למחוזות של קפקא ושוט מסוים ב North by northwest הכניס אותי אל עולם ומלואו, כמו שנאמר "יש שם יותר ממה שהעין פוגשת" (אגב, גם שם הסרט הוא מובאה מ"המלט"). כך שאל אולמות ריו דה ז'נירו ופריז הגעתי נגוע בדלקת היצ'קוק חריפה, ושם ראיתי כל סרט שלו שיכולתי, לפעמים בפעם השנייה והשלישית. וזאת, בטרם היות הטלוויזיה, הקלטות והדי.וי.די.".
5. האם נשארת לצפות ב"צל של ספק" באותו ערב? האם היצ'קוק נשאר בהקרנה? האם היו נאומים או כל דבר מעניין שקרה באירוע?
"בוודאי. בעיקר משום שלא ראיתי את הסרט לפני כן. היצ'קוק דיבר באנגלית, ריתק והצחיק, המתרגם תרגם והיצ'קוק תיקן אותו תוך שהוא גורף צחוק מן הקהל כסטנדפיסט מנוסה. הוא הסביר מדוע זהו הסרט האהוב עליו ועוד אנקדוטות מעניינות ומשעשעות שעליהן אספר בהזדמנות אחרת, אם אשאל על כך.
"כן, הוא נשאר לצפות בסרט, ליד האוהדים השרופים".
6. האם הצילום שצילמת פורסם בזמנו באיזה מקום, או שזה היה צילום אישי?
"זה היה צילום אישי (אחד מכמה) שלא הופיע בשום מקום אחר. לא העזתי להפעיל פלאש והתוצאה לא ממש מספקת אותי. אם מישהו רוצה לנסות לשפר את התוצאה בפוטושופ – אשמח".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s